הישיבה שיכלה להיות מייל

מעשה בצוות שכינסו ישיבת "סינק" של שלושים דקות כל יום. גדלה לארבעים וחמש. ואחר כך לשעה. הוסיפו "סינק שבועי" לסכם את הסינק היומי. הוסיפו "רטרו על הסינק" לדון אם הסינק עובד. ואחר כך לא נשאר זמן לפתח, ופתחו טיקט על כך, וקבעו ישיבה לדון בו.

עברו חמש דקות. עברו עשר. עברו עשרים. ונפלה מחלוקת. ואיש לא הכריע. ואמר מנהל הפרויקט: "בואו נקבע המשך לסיים את זה." ויצאו כולם בלא החלטה, ובלא סיכום. ורק הפגישה שאחריה הייתה קצרה יותר — כי הכל שכחו מה דנו.

ומה העצה? כתוב אג'נדה. קבע מחליט. הזמן רק מי שחייב. והשאר — שלח מייל. ואם גם המייל לא נחוץ — שלח הודעה. ואם גם ההודעה לא נחוצה — שתוק. ושתיקה זו היא מצוה גדולה.