התלמוד של המפתחמסכת אג'ייל
3 הלכות
חובת הריוויו
כל פול ריקווסט טעון ריוויו. הדוחף קוד ללא ריוויו — עוון בידו. הכותב "LGTM" מבלי שקרא — עוון כפול. הכותב "LGTM" על חמש מאות שורות תוך שלושים שניות — הרי זה עד שקר, ויחקר.
אמר רב יוסף: ראיתי פול ריקווסטים שלא נגעו בהם שלושה שבועות. שאלתי מדוע. אמרו לי: "אנחנו עסוקים." שאלתי: בריוויו של מי? שתקו. תניא: ריוויו שנמשך יותר משבוע — מת. הענפים מתבדלים, הקונפליקטים מתרבים, והכותב כבר שכח מה כתב ולמה.
לשון הריוויו
יש לסמן כל הערת ריוויו בבירור: "nit" אם זה קטן, "blocker" אם זה חוסם, "שאלה" אם זו שאלה — ויהיה שלום בין המריוויו למרוויו.
שכן הכותב אינו יודע מה דחוף ומה לא — ואם לא ידע, יטפל בנקודה-פסיק לפני חור האבטחה. ומאז תיקנו: nit לקטנות, blocker לחסמים, suggestion לרעיונות — וכולם יודעים את מקומם.
הנותן הערה בלשון "אולי כדאי לשקול..." — שבח לו. שאינו מצווה אלא מציע, ואינו משפיל את הכותב. ריוויו הוא שיחה, לא גזרה.
גנאי לו — שאינו ברור, ויתכן שהכותב יכתוב "addressed" מבלי לעשות כלום, ויחשוב שיצא ידי חובה. לשון רכה מובילה לביצוע רך.
עדיף לשמור על מערכת יחסים טובה ולקבל שינוי חלקי, מאשר לדרוש ולקבל ריוויו עוין.
ריוויו עוין הוא כישלון של שני הצדדים. הפתרון: דע מה "blocker" ומה "suggestion" — ואמור בפירוש.
שניהם אמת. לשון רכה — כן. אבל עם תיוג ברור: nit, blocker, suggestion. כך גם נעים וגם ברור.
ריוויו בסוף ספרינט
אסור להשאיר ריוויו פתוח מעבר לספרינט. פול ריקווסט שחצה גבול ספרינט — בחזקת מת, ויש לסגרו ולפתוח מחדש או לקוברו.
שכן פול ריקווסט מסוף ספרינט שעבר הוא עבודה שאיש אינו זוכר, בעייה שאיש אינו מבין, ומריבה שאיש אינו רוצה. ודרשו חכמים: ריוויו ממהר — הוא ריוויו חי. ריוויו מתמהמה — הוא ריוויו גוסס.